התקשרו ל
050 7327354
דוד צ'יסמדיה ושות' | משרד עורכי דין

משמעותו של פגם "משורשר" בצו הארנונה

ארנונה כללית - משמעותו של פגם "משורשר" בצו הארנונה

לא אחת אנו שומעים על הגשת תביעות מנהליות כנגד רשויות בסכומי עתק, בטענה כי מחייבות נישומים בהתאם לסיווג שאינו חוקי המופיע בצו הארנונה, לעיתים החורג מהקבוע בתקנות ההסדרים ולעיתים הוסף לצו מלכתחילה ללא אישור השרים כנדרש.

בית המשפט העליון, דן בסוגיית ההשבה בעע"מ 867/11 עיריית תל אביב- יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ (פורסם 28.12.14), לאחר שנים בהן רשויות נאלצו להשיב לנישומים סכומי כסף נכבדים לא אחת, למרות הסתמכותן בתום לב על סעיף בצו הארנונה הקיים מזה שנים, שבדיעבד התברר, כסעיף לא חוקי.

הלכת העליון בפרשת אי.בי.סי, למעשה סותמת את הגולל, בשאלה, האם רשות מקומית, שהסתמכה במשך שנים על צו הארנונה שבדיעבד לא חוקי, תחויב בהשבה ?

הלכת אי.בי.סי. קובעת, כי, עתירה מנהלית המוגשת כנגד רשות בעקבות פגם משורשר בצו ארנונה בחלוף 7 שנים ממועד התקנת הצו הפגום, לוקה בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחיית את העתירה. חזקה זו ניתנת לסתירה במקרים מתאימים.

אם כן, מהם המקרים "המתאימים" לתקיפת צו הארנונה ומהו "שיהוי אובייקטיבי" המונע את תקיפתו ובכלל זה השבת הכספים שנגבו ביתר?

 

לאחרונה, ביהמ"ש העליון נדרש שוב לסוגיית תקיפת צו הארנונה– עע"מ 803/15 עיריית פתח תקווה נ' קונטאל אוטומציה ובקרה בע"מ (פורסם 13.9.17) בשאלת ההשבה והשיהוי בנסיבות דומות להלכת אי.בי.סי.

עיריית פתח תקווה מערערת על החלטת בית המשפט המחוזי בלוד בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים, על קביעתו בעת"מ 32686-03-13 קונטאל נ' עיריית פ"ת, כי צו הארנונה של העירייה לשנת 2008 לוקה באי חוקיות.

ביהמ"ש המנהלי, דן בשאלה המרכזית, שהועלתה בעתירת חב' קונטאל כנגד העירייה, האם ניתן לחייב נכסים העונים להגדרת– "משרדים במפעלי תעשייה" בתעריף העולה על התעריף המרבי שנקבע בתקנות ההסדרים לאותם נכסים המסווגים כ"תעשייה" ?

ביהמ"ש קובע, כי לא ייתכן שהתעריף הקבוע בצו הארנונה של העירייה יעלה על תעריפי המקסימום הנקובים בתקנות, ומשכך קבע כי סיווג "משרדים במפעלי תעשייה" לוקה באי חוקיות.
 

פסיקת בית המשפט העליון

ביהמ"ש העליון מקבל את ערעורה של העירייה וקובע, כי סיווג המשרדים של המשיבה הינו "משרדים במפעלי תעשייה" ותעריפיו חוקיים לאור העובדה, כי לא ניתן לתקוף פגם משורשר (משנת 1990 ובתעריפים שהוספו משנת 1994) בשיהוי אובייקטיבי למעלה מ -7 שנים מיום התקנת הצו הארנונה.

לכאורה, אם אכן מדובר במשרדים הנמצאים בתוך המבנה המשמש לתכלית אחת- "תעשיה" ואלה משמשים באופן אינהרנטי את מטרתו - תעשייה בלבד, כך שלא ניתן לבצע הבחנה בין תכלית הכללית של המבנה לבין כל משרד ומשרד בתוך המבנה, הרי שיש לסווג את המשרדים כ- "משרדים בתעשייה".

כפועל יוצא ממסקנות פסק הדין, ניתן יהא לתקוף את חוקיות צו הארנונה ולהימנע מטענת השיהוי האובייקטיבי, אך ורק במצב שבו הטעות "המשורשרת" מועלית כנגד הרשות בתוך מניין תקופת ההתיישנות ולא מעבר לכך.

ראוי להתייחס לעובדה, כי ביהמ"ש בהלכת אי.בי.סי (וביתר פסקי הדין שלאחריו) לוקח בחשבון לראשונה ביתר שאת את משמעות פסילת צו הארנונה מהיבט נוסף - עומק הפגיעה בקופה הציבורית.

ככל שיעברו השנים מהיום בו נולד הפגם גם אם בתוך תקופת ההתיישנות, הרי שביהמ"ש יטה לשמור על הקופה הציבורית וימנע את השבת הכספים שנגבו ביתר.

 

לסיכום, נראה בהחלט, כי בית המשפט העליון מסמן למעשה את סופו של עידן תביעות ההשבה הייצוגיות ובכללן הפרטניות כנגד רשויות שמאמצות מזה שנים פגמים משורשרים בצווי הארנונה.

יחד עם זאת, ככל ויתברר, כי הרשות נהגה שלא כדין וכהגדרת ביהמ"ש – כל מקרה יבחן לגופו, הרי שאם המדובר בצו פגום שאינו לוקה בפגם משורשר למעלה מ 7 שנים, ביהמ"ש כן עשוי לקבוע, כי צו הארנונה אינו חוקי ולהורות על השבה באופן יחסי ומצומצם בהתאם לעומק הפגיעה הצפויה בקופת הרשות.

 

לקבלת עדכונים, ניתן ליצור קשר במייל tzlaw1@012.net.il